הבעיה הקשה
אפשר לתאר כל מה שהמוח עושה — ועדיין לא להסביר למה זה מרגיש משהו מבפנים.
אפשר לתאר במלואו איך המוח מזהה פנים, שומר זיכרון, מקבל החלטה. אלה שאלות קשות, אבל יודעים איך לתקוף אותן. ואז יש את הקשה באמת: למה כל העיבוד הזה לא קורה פשוט בחושך, בלי שאף אחד בפנים ירגיש דבר? למה בכלל דולק אור פנימי?
רמה 2 ההסבר▾
דייוויד צ'אלמרס הבחין בין "הבעיות הקלות" — תפקוד, התנהגות, דיווח — לבין "הבעיה הקשה": למה בכלל יש חוויה סובייקטיבית, ה"איך זה מרגיש" להיות אתה. אפשר להסביר כל פונקציה בלי להסביר את העובדה שמשהו מרגיש מבפנים.
אפשר לקשר נהדר בין כימיה במוח לחוויה: שנה את הכימיה, והחוויה משתנה. אבל לקשר זה לא להסביר. הקשר אומר לנו מתי מופיעה חוויה, לא למה מופיעה חוויה ולא רק עיבוד אילם.
רמה 3 לעומק▾
הקול הנגדי. דניאל דנט טוען שאין בכלל "בעיה קשה" — שהתחושה שיש משהו נוסף מעבר לתפקוד היא אשליה קוגניטיבית. זו עמדה רצינית, ואין הכרעה.
הבעיה הקשה היא העוגן הזהיר של הפרויקט: היא לא מוכיחה נשמה, רוח או כל דבר מעבר. היא רק מסמנת בדיוק היכן ההסבר הפיזיקלי, נכון להיום, נעצר. כל מה שנבנה מעבר לקו הזה הוא הצעה, ומסומן ככזה.
מה ידוע
יש מתאם הדוק ומדיד בין מצבי מוח לבין דיווחי חוויה.
מה פתוח
למה יש חוויה סובייקטיבית בכלל, ולא רק עיבוד מידע "בחושך".
אסור לטעון
שהבעיה הקשה מוכיחה קיומה של נשמה או של ממד שמעבר לפיזי.
רמה 4 מקורות▾
- Chalmers, D. (1995). Facing Up to the Problem of Consciousness. ניסוח הבעיה הקשה.
- Dennett, D. (1991). Consciousness Explained. הקול הנגדי: אין "בעיה קשה".
- ספרות מדעי המוח על קורלטים נוירוניים של מודעות (NCC) — לאימות מדויק.