שפת אור

המדע יודע לכבות תודעה. הוא עדיין לא יודע מהי.

כמעט כל אטום בגופך יתחלף. אז מי נשאר "אתה"? לא החומר — התבנית.

תיקון עולם פירושו להחזיר את כולם לאותו דבר, או דווקא ללמד שונים לעבוד יחד בלי לבטל זה את זה?

אותו שיר מוויניל, מטלפון או מזמזום — בלי אטום משותף, ובכל זאת אותו שיר. מה ששרד הוא תבנית.

אפשר לתאר כל מה שהמוח עושה — ועדיין לא להסביר למה זה מרגיש משהו מבפנים.

מה אם "נשמה" היא לא חומר ולא ערפל, אלא הדפוס העמוק ביותר שמחזיק את כל השכבות יחד?

אם אור ממלא הכל בלי שום מקום ריק, איך בכלל יכול להיווצר משהו נפרד? האר"י ענה: האינסוף נסוג.