רע כרעש

הנה הצעה: לראות "טוב" כמהלך שמגביר קוהרנטיות — סנכרון, אמון, יכולת לפעול יחד בין אנשים — ו"רע" כרעש שמפר אותה. שקר, בגידה, אכזריות אינם "נקודות שליליות" בלוח; הם מפרים את היכולת של מערכת אנושית לתפקד יחד. בלשון התניא: המאבק היומיומי של ה"בינוני".

זו קריאה שמדברת גם למי שאינו דתי, בלי לוותר על העומק של המסורת. אבל חובה לסמן: "קוהרנטיות" כאן היא מטפורה מאירה, לא מדד פיזיקלי, ואסור להתייחס אליה כאל גודל מדיד.

ספקולציה  ההרחבה מ"רעש בין אנשים" אל "רעש קוסמי" או אל מודל מערכתי כמותי היא קפיצה, ומסומנת ככזו. הניסוח שימושי כשפת חיים, לא כתורה פיזיקלית.

ההתנגדות החדה. אם נפרדות וריבוי הם גם מקור הרע וגם מה שאסור למחוק (ראו תיקון), מה ההבדל בין נפרדות "טובה" ל"רעה"? בלי תשובה חדה, "רע כרעש" עלול להישמע יפה אבל להישאר ריק. אנחנו מחזיקים את השאלה פתוחה.

• התניא (ר' שניאור זלמן) על שתי הנפשות וה"בינוני" — לאימות מדויק.
• רמח"ל, דעת תבונות על מקום הרע בבריאה — לאימות מדויק.
• הקריאה ה"מערכתית" (קוהרנטיות/רעש) — מטפורה מסומנת, לא מודל.