בחירה חופשית

הניסויים (ליבּט ואחריו) מבוססים, אבל הפרשנות שלהם שנויה במחלוקת. יש שקוראים בהם שהבחירה היא אשליה; אחרים טוענים שהם מודדים את תחילת התהליך, לא את הרגע המכריע, ושעדיין נותרת לנו "זכות וטו" ברגע האחרון. מה שמדיד הוא שיש פעילות מוחית שמקדימה את התחושה. מה שנשאר פתוח הוא מה זה אומר על "בחירה".

הפילוסופיה מציעה כאן אבחנה משחררת: גם אם כל מצב נקבע מקודמו, ייתכן ש"חופש" אינו היעדר סיבה אלא היכולת לפעול לפי הערכים והשיקולים שלכם עצמכם. זו עמדת הקומפטיביליזם, וגם היא, כמו השאר, שנויה במחלוקת.

המסורת הציבה את הבחירה ממש במרכז, ובאותה נשימה החזיקה לידה את הקושי: "הכל צפוי והרשות נתונה" (אבות ג). זה ניסוח עתיק של אותה מתיחות בדיוק — ידיעה מראש מול חופש לבחור — בלי להכריע לכאן או לכאן, ומתוך נכונות להחזיק את שני הקצוות יחד.

הגבול. הניסויים אינם מכריעים את שאלת הבחירה החופשית, לא לכאן ולא לכאן. מה שהם כן עושים הוא לצמצם את התמונה התמימה של "אני שיושב לי בפנים ולוחץ על כפתורים" — בלי לתת תחתיה תמונה חדשה וסגורה.

• Libet, B. (1983). ניסויי ה-readiness potential ועיתוי המודעות להחלטה.
• דיון בקומפטיביליזם — חופש כפעולה לפי הערכים שלך, גם בעולם סיבתי.
• משנה אבות ג', יט: "הכל צפוי והרשות נתונה" — לאימות מדויק.