זמן

ברלטיביות אין "הווה" אוניברסלי: מה שבו-זמני למשקיף אחד אינו בו-זמני לאחר. הפיזיקה מתארת את הזמן כממד, והבחנת עבר/הווה/עתיד אינה חלק מהתיאור הבסיסי. זה מוצק, ומטריד.

ובכל זאת, החוויה שלנו כולה זורמת: רק "עכשיו" מורגש. הפער בין הזמן של הפיזיקה (ציר) לבין הזמן הנחווה (זרימה עם הווה בוער) הוא אחת התעלומות הפתוחות, ואיש לא סגר אותה.

חץ הזמן. אם המשוואות סימטריות לכיוון, מאיפה ההבדל החד בין עבר לעתיד? התשובה המקובלת קושרת אותו לאנטרופיה שעולה, אבל למה היא התחילה נמוכה נשאר פתוח.

המסורת התעקשה שהזמן אינו רק רצף אלא נושא איכות וכיוון (זיכרון, ברית, גאולה). זו אינה טענה פיזיקלית; זו שפה אחרת שממששת את אותה נקודה — שה"עכשיו" וה"כיוון" חשובים לנו, גם אם המשוואות אדישות להם. מצביעים על הדמיון, לא טוענים זהות.

• Einstein, A. (1905/1915). תורת היחסות — אין בו-זמניות מוחלטת.
• ספרות על חץ הזמן והאנטרופיה (החוק השני) — לאימות מדויק.
• הדיון הפילוסופי על A-series/B-series ומעמד ה"עכשיו".