מיתר

תורת המיתרים מציעה בדיוק את זה: יסוד אחד, ביטויים שונים לפי תבנית הרטט. זו מסגרת מתמטית עשירה ויפה. אבל צריך לומר בקול: היא עדיין לא אומתה ניסויית, ויש פיזיקאים רציניים שספקנים לגביה. זו פיזיקה תאורטית, לא עובדה.

מה שמושך כאן רעיונית הוא המעבר מ"חומר" ל"תבנית/רטט" כיסוד. זה מהדהד את הקו שחוזר באתר: שאולי היסוד דומה יותר למבנה ולמידע מאשר ללבנים.

איפה זה הופך משדה מדע לשירה. הדימוי "הכל רטט" קל לקחת רחוק מדי — אל "תדרים", "אנרגיות" ופסאודו-מדע. האתר עוצר בקו: תורת המיתרים היא הצעה מתמטית לא-מאומתת, לא רישיון לכל טענה על "רטטים".

הדמיון למסורת ("בריאה דרך דיבור/אות", עולם כצליל) מסקרן, אבל הוא דמיון לשוני, לא מנגנון משותף. מצביעים עליו ביושר ומשאירים אותו ממוסגר.

• ספרות מבואית על תורת המיתרים (למשל Greene, The Elegant Universe) — לאימות מדויק.
• הדיון על מעמד תאוריות לא-מאומתות בפיזיקה (testability).
• מוטיב הבריאה דרך דיבור/אות — דמיון לשוני, מסומן ככזה.