מיתר

תורת המיתרים מציעה בדיוק את זה: יסוד אחד, וביטויים שונים שלו לפי תבנית הרטט. זו מסגרת מתמטית עשירה ויפה, אבל צריך לומר בקול: היא עדיין לא אומתה ניסויית, ויש פיזיקאים רציניים שספקנים לגביה. זו פיזיקה תאורטית, לא עובדה.

מה שמושך כאן מבחינה רעיונית הוא המעבר מ"חומר" אל "תבנית ורטט" כיסוד הדברים. זה מהדהד את הקו שחוזר לאורך כל האתר: שאולי היסוד דומה יותר למבנה ולמידע מאשר ללבנים.

איפה זה הופך משדה מדע לשירה. הדימוי "הכל רטט" קל לקחת רחוק מדי — אל "תדרים", "אנרגיות" ושאר פסאודו-מדע. אנחנו עוצרים בקו ברור: תורת המיתרים היא הצעה מתמטית לא-מאומתת, לא רישיון לכל טענה על "רטטים".

הדמיון למסורת (בריאה דרך דיבור או אות, עולם כצליל) מסקרן, אבל הוא דמיון לשוני, לא מנגנון משותף. אנחנו מצביעים עליו ביושר ומשאירים אותו ממוסגר ככזה.

• ספרות מבואית על תורת המיתרים (למשל Greene, The Elegant Universe) — לאימות מדויק.
• הדיון על מעמד תאוריות לא-מאומתות בפיזיקה (testability).
• מוטיב הבריאה דרך דיבור/אות — דמיון לשוני, מסומן ככזה.