שימו לב כמה פעמים שמעתם את המילה הזאת לאחרונה. המוח “מעבד מידע”. ה-DNA “אוגר מידע”. יש מי שאומר שהיקום כולו, ברמה הבסיסית ביותר, “עשוי ממידע”. המילה נמצאת בכל מקום, ומשמשת להסביר כמעט הכל. וזה בדיוק מה שצריך לעשות אותנו חשדנים. מילה שמסבירה הכל לפעמים לא מסבירה כלום, היא רק נשמעת כאילו.
מה שהמדע באמת אומר
למילה “מידע” יש מובן מדעי מדויק לגמרי. בשנת 1948 קלוד שאנון הגדיר אותו מתמטית: כמה אי-ודאות יורדת כשמקבלים הודעה, נמדד בביטים, בלי תלות בחומר. זה מובן מוצק, והוא מה שמריץ כל טלפון, כל רשת, כל קובץ.
אבל המובן הזה צר ממה שאנשים מתכוונים אליו כשהם משליכים את המילה על המוח או על היקום. ה”מידע” של שאנון הוא כמות, לא פשר. רצף אקראי לגמרי נושא “מידע” רב במובן הזה, יותר מאשר משפט בעל משמעות. כשאומרים “המוח מעבד מידע”, מתכוונים בדרך כלל למידע שיש לו פשר, וזה בדיוק מה ששאנון השאיר בחוץ. שתי המילים זהות, שני הדברים שונים.
איפה זה קופץ לפילוסופיה
הפיזיקאי ג’ון וילר טבע את “It from Bit”, הרעיון שאולי המידע הוא יסוד המציאות והחומר נגזר ממנו. זו הצעה רצינית, אבל היא ספקולציה, לא ממצא. וכאן המלכודת: כשמשתמשים ב”מידע” כדי לגשר בין הכל, בין הגֶן ליקום, בין המוח לתודעה, קל מאוד לחשוב שהבנו משהו, בזמן שרק נתנו שם חדש לדבר שלא הבנו. הסבר אמיתי אומר איך. שם רק אומר מה לקרוא לזה.
מה שהמסורת מציעה
מעניין שגם מסורות עתיקות הניחו משהו דמוי-מידע ביסוד הדברים, והרעיון שמילה או אמירה קודמת לחומר חוזר ביותר מאחת. בבראשית הוא מופיע כ”ויאמר אלוהים… ויהי”. לא חומר ראשון, אלא אמירה. זו לא טענה מדעית, וברור שלא תורת המידע בתחפושת. זו שפה אחרת שמניחה, כמו וילר, שמשהו מופשט, מילה, אמירה, צורה, קודם לחומר. אנחנו מצביעים על ההקבלה ומשאירים לכם להחליט אם היא יותר מיפה.
למה זה נוגע בכם
“מידע” היא אולי המילה החשובה ביותר של הדור, וגם המעורפלת ביותר. כל עוד לא מבחינים בין הכמות של שאנון לבין הפשר שאנחנו מתכוונים אליו, אפשר לבנות משפטים שנשמעים עמוקים ולא אומרים דבר. הבחנה אחת קטנה חוסכת מכם הרבה מאוד שטויות שנשמעות חכמות.
אז שאלה: כשמישהו אומר לכם “הכל, בעצם, מידע”, עצרו רגע ובדקו: הוא מתכוון לכמות שאפשר למדוד, או לפשר שאיש עוד לא יודע למדוד? ומה מהשניים הוא חושב שהסביר?