לפני רגע בחרתם לפתוח את הטקסט הזה. או לפחות, ככה זה הרגיש. השאלה אם הייתה כאן בחירה אמיתית, או רק תחושה של בחירה, היא אחת העתיקות והחיות ביותר, והיא נוגעת ישירות בכל מה שדיברנו עליו: מי זה ה”מי” שבוחר.
מה שהמדע אומר, ובזהירות
ניסויים מפורסמים (ליבּט ואחרים) מצאו שפעילות מוחית שמקדימה החלטה מופיעה לפני שאנחנו מודעים ש”החלטנו”. יש שקראו בזה שהמוח מחליט ראשון, והמודעות רק מדווחת. (מדע) אבל הפרשנות שנויה במחלוקת רצינית: לא ברור שהפעילות המוקדמת היא ההחלטה עצמה, ולא רק רעש או הכנה. (פילוסופיה, מחלוקת) הפיזיקה מוסיפה שאלה משלה: אם הכול נשלט בחוקים, מאיפה תיכנס בחירה חופשית. ויש עמדת ביניים, ה”קומפטיביליזם”, שטוענת שחופש ודטרמיניזם יכולים לדור יחד. אף אחת מהעמדות לא הוכרעה.
מה שהמסורת מציעה
מסורות רבות העמידו את הבחירה כיסוד. בלשון היהודית: “הכול צפוי, והרשות נתונה” — מתח מכוון בין ידיעה מראש לבין חופש. מסורות אחרות מחזיקות מתחים דומים בין גורל לאחריות. לא הוכחה לכאן או לכאן, אלא עדות לכך שבני אדם סירבו לוותר על תחושת האחריות גם מול תמונות של הכרח.
למה זה נוגע בכם
בין אם הבחירה “אמיתית” מבחינה פיזיקלית ובין אם לא, אתם חיים אותה ככזו. אתם שוקלים, מתחרטים, מתכוונים. אולי השאלה המעשית אינה אם הבחירה חופשית, אלא מה זה משנה לאופן שבו אתם חיים.
אז שאלה: אם הרגשתם שבחרתם, אבל הפיזיקה תלחש שהכול היה צפוי, האם זה משנה משהו בחיים שלכם בפועל?